או-הו! איך שגלגל מסתובב - סוריה ולבנון
אריאל שרון, בהתייחסו לפוליטיקה בישראל, אמר שהכי חשוב - זה להישאר על הגלגל. יום אחד אתה למעלה יום אחד אתה למטה (או בערבית - (يوم عسل ويوم بصل) יום עסל יום בסל - מילולית: יום דבש ויום בצל. אבל לפעמים נראה לי שיש שיעדיפו לקפוץ באנג'י בלי חבל מהגלגל. קחו את הסורים לדוגמא. נעשה קצת סדר - בשנים 1975-1990 נערכה בלבנון מלחמת אזרחים בין העדות ובין הקבוצות השונות תוך החלפת צדדים באנרכיה מוחלטת. מי שניצל את הסיפור הוא לא אחר מנשיא סוריה (1970-2000) דאז, חאפז אלאסד (אבא של בשאר, הנשיא הנוכחי). *השם עצמו נכתב בערבית חאפט', אך ייכתב עם ז' על מנת להקל על הקורא. הנושא הלבנוני עמד בראש סדר העניינים במדיניות החוץ הסורית, כחלק מההסתכלות הסורית על "סוריה הגדולה", הגדרה גיאוגרפית שכוללת בנוסף לסוריה ולבנון גם את ירדן ומדינת ישראל. בשנת 1976, כשנה בתוך מלחמת האזרחים בלבנון, צבא סוריה התערב. המטרה הייתה להפסיק את מלחמת האזרחים, כשמטרה נוספת היתה מניעת ניצחון הפלסטינים הקיצוניים ובעלי הברית שלהם המארוֹנים. מה סוריה חיפשה בלבנון? ראשית, המשטר הסורי פחד מחתרנות לבנונית ושליטה סורית הצליחה להשפיע על מה שיכתבו בעיתונים. מבחינה כלכלית, בלבנון יש למעלה ממיליון סורים, כלומר לבנון הייתה ארץ ההזדמנויות של סוריה, מקום בו הסורי יוכל להתפתח כלכלית. כמו כן חשוב לזכור כי מבחינה ביטחונית שליטה על האגף המערבי הגנה על סוריה מכניסה ישראלית לסוריה, דרך לבנון (כלומר עוקף-גולן). וכפי שציינתי בעבר, אסד האב ראה את עצמו כיורשו של עבד אלנאצר, נשיא מצרים (1954-1970) כמנהיג האומה הערבית ורצה להראות לעולם שהוא מסוגל להביא לשקט בלבנון המשוסעת. יש לזכור כי גם ישראל "ניסתה את מזלה" בבוץ הלבנוני - וכשלה. הן בניסיונה "להמליך" את בַּשִיר גֻ'מַיל (Bachir Gemayel) - בן העדה המארונית-נוצרית ובן ברית ישראלי שרצה לעמוד בראש העדה - שלפי החוקה הלבנונית משמעה לעמוד בראש המדינה. אך מהר מאוד מצא את מותו. (עוד על מבנה הפוליטיקה הלבנונית והמצב הנוכחי שם -http://bit.ly/2go5x2Y) מלחמת האזרחים בלבנון נגמרה בחיזוק האחיזה הסורית ולא פחות חשוב בהפיכת חזבאללה למיליציה הלבנונית החזקה ביותר. זאת בעקבות סירובם להתפרק מנשקם, לעומת המיליציות האחרות שעשו זאת. בקפיצה אל המאה ה-21 ונראה כי בהמשך למהלכים בין-לאומיים וחיסול ראש הממשלה לשעבר הלבנוני שזכה אף לכינוי "מר לבנון" רפיק אלחרירי (Rafic Al-Hariri, שהוא גם אביו של ראש הממשלה הלבנוני הטרי, סעד) הוציא בשאר אלאסד את צבא סוריה מלבנון. אך בינתיים הגלגל הסתובב. סוריה התדרדרה למלחמת אזרחים, לכולם היה נראה שסופה של סוריה יהיה כסופן של מצרים, לוב ועוד - כלומר הפלת המשטר. אך בשני רגעים קריטיים קיבל אסד שני קביים. לאחד שעזר מאוד בשלב הראשון קוראים חזבאללה. הקב השני שעוזר יותר בשלב הנוכחי - רוסיה. בינתיים שר החוץ התורכי אומר כי "כל הלוחמים הזרים חייבים לעזוב את סוריה, ובכללם גם חזבאללה". חזבאללה בתגובה הבהירו "אנחנו לא נמצאים בסוריה על פי החלטה תורכית, ולא נצא ממנה על פי החלטה תורכית". והופס, הסיפור התהפך, כבר לא מתי סוריה יוצאת מלבנון ומתערבת בדברים לא לה, אלא מתי הארגון הלבנוני, בעל האוריינטציה האיראנית, מפסיק להתערב בסוריה. כמובן שעולה השאלה איך יציאה מסוריה משפיעה על מעמדה של איראן כמעצמה אזורית בוודאי ברקע ההצלחות של הסהר השיעי בתקופה האחרונה, או שנצפה במהלך דומה לתום מלחמת האזרחים בלבנון ב-1990 בה חזבאללה דווקא יצא עם ידו על העליונה. ונקודה אחרונה - אנחנו שבוע לפני השבעת דונלד טארמפ, האדם הכי מסקרן של שנת 2017, לנשיאות ארצות הברית. שימו לב מי מנהל את הדברים (בעיקר פוטין הרוסי - ח'מאנאי האיראני - ארדואן התורכי) ומי נשאר בחוץ? אובמה. בקריקטורה של עמאד חג'אג' מאייר ירדני, אנו רואים את הלהבות של סוריה, את הארז הלבנוני מקוצץ ובאמצע - חסן נצראללה, מנהיג חזבאללה. https://twitter.com/EmadHajjaj/media
