מאנקרה לאיסטנבול ובחזרה - מה קורה בתורכיה?

חודש יולי הוא חודש של מהפכות. בתחילתו, בארבעה בחודש, החלה בשנת 1776 מלחמת העצמאות האמריקנית שזכתה גם לשם "המהפכה האמריקנית". 13 שנים לאחר מכן בארבעה עשר בחודש הגיע "יום הבסטיליה" בצרפת שבתקופתו הצליחו ההמונים להפיל את שלטונו של המלך יולי ה-16 ורעייתו מארי "אם אין לחם תאכלו עוגות" אנטואנט. כמה שנים טובות לאחר מכן נערכה לה במצרים "מהפכת ה-23 ביולי" של 1952 המוכרת גם בשם "מהפכת הקצינים החופשיים" בה הדיחו קבוצת קצינים (ביניהם עבד אלנאצר וסאדאת) את המלך פארוק. בשנת 2016 גם הצבא התורכי ניסה את מזלו, אך בלילה בין ה-15 ל-16 ביולי הוא נכשל. חשוב לזכור כי עם הקמת תורכיה ניתק המייסד מֻצְטַפָא כֶּמָאל אַתַאתוּרכּ (Mustafa Kemal Atatürk) את המדינה הצעירה מכל קשר לדת האסלאם ובעצם הפריד את הדת מהמדינה. בראשית ימי הרפובליקה התורכית היה הצבא מעורב בצורה משמעותית בנעשה במדינה ולאורך ההיסטוריה נחשב הצבא ל"מגן הדמוקרטיה". לאורך השנים כשהרגיש הצבא כי הממשלה מתרחקת מרוח הכֶּמָאליזם הוא ביצע הפיכות, בהן הוא תפס את השלטון לזמן קצר, אך החזיר אותו מהר לאזרחים. יש כאן הבדל משמעותי בין צבא תורכיה לחבריו הערבים (כן כן, התורכים אינם ערבים). הקצינים הערבים תפסו את השלטון בשנות ה-50 וה-60 והחזיקו בו בכוח. דבר שהשתנה כמובן כאשר הודחו בטלטלה האזורית שקיבלה את השם האופטימי "האביב הערבי" בשנת 2011. הקצינים התורכים תמיד החזירו את השלטון לעם. כאמור, ביולי דאשתקד, ניסה הצבא לבצע הפיכה, במהלכה, בין השאר, הופצץ הפרלמנט והיו כ-250 הרוגים. מהלך זה כשל. אֶרדוֹאַן, נשיא תורכיה ממש חיכה להזדמנות מסוג זו ומאז הוא רודף את מתנגדיו ללא פחד. במהלך השנה אחרונה פוטרו או הושעו יותר מ-150,000 עובדי מדינה שהוגדרו כ"תומכי טרור", כלומר תומכי פתהוללה גוּלֶן (Fethullah Gülen), מורה-חבר שהפך לאויבו המר של הנשיא. המהלך הוא כה גדול עד שנעצרו אפילו מי שעלולים להיות בין המתנגדים לו, רבים מהם אקדמאים ואנשי ההוראה, דבר המגביר את תהליך "בריחת המוחות" מתורכיה. בסוף שבוע זה פוטרו מעל 7,000 עובדי מדינה בקשר לפעילות טרור. מחר ידון הפרלמנט האם להמשיך את "מצב החירום" לשלושה חודשים נוספים. היום, שוב באמצע יולי, שנה לניסיון ההפיכה הצבאית, וכל צד מציין זאת בדרכו שלו. מפלגת העם הרפובליקנית, מפא"י התורכית, היא מפלגתו של אַתַאתוּרְכּ. אַתַאתוּרְכּ הוא מייסד הרפובליקה התורכית החילונית. מפלגת העם הרפובליקנית נמצאת כיום באופוזיציה והחליטה לשנות כיוון. לפני כחודש החלו צעדה בת 425 ק"מ מאנקרה, בירת תורכיה הנוכחית, אל הבירה הקודמת, מהתקופה העות'מאנית, איסטנבול. הסיבה הרשמית למחאה היא המשך "מצב החירום" שהחל אֶרדוֹאַן בעקבות ניסיון ההפיכה ביולי 2016 ומעצרים רבים בתוכם מעצרו של חבר המפלגה, ברברוגלו, שנידון ל-25 שנות מאסר. זהו ניסיון ראשון של האופוזיציה בראשות כמאל קיליצ'דרגולו לעשות מהלך משמעותי מול השלטון. לעומת זאת, אתמול (שבת) אלפים (ויש שיגידו אפילו עשרות ומאות אלפים) תומכי אֶרדוֹאַן הגיעו ל"גשר החללים", הגשר על מיצר הבוספורוס באיסטנבול. השם "גשר החללים" הוא על שם הנופלים בניסיון ההפיכה ביולי 2016. אחד המברכים, דרך סוכנות ידיעות הממלכתית, Anadolu, הוא לא אחר מחברו, ח'אלד משעל, בכיר חמא"ס ועד לאחרונה מנהיג התנועה. משעל חיזק את אֶרדוֹאַן והביע תמיכה בו ובעם התורכי והרעיף שבחים רבים בתוכם על האומץ. הנשיא חנך היום עם שחר אנדרטה לזכר חללי ניסיון ההפיכה, מול המתחם הנשיאותי בבירה אנקרה. בנאומו אמר כי "השהידים, (שמתו לפני שנה בידי הצבא) יחיו בלבנו תמיד... אויבים רבים מחכים שניכשל, אך אנחנו לא נכנע, נכניע את האויבים... הדם של הבנים (שמתו בניסיון ההפיכה) לא נשפך לשווא". חשוב לציין כי התמיכה באֶרדוֹאַן לא נעצרת בגבולות המדינה וכי בסוף שבוע זה התאספו אזרחי תורכיה תומכי אֶרדוֹאַן גם בבריסל הבלגית, ברן השוויצרית, קלן הגרמנית ואף בבוסניה. שוב חודש יולי, אֶרדוֹאַן ממשיך לעשות הכל כדי למנוע הפיכה בתורכיה. הנשיא התורכי שמראה יחסים לא רעים עם הנשיא האמריקני, טראמפ, ממשיך את תהליך הדה-כֶּמָאליזם, בדרך למדינה בעלת מאפייני חמא"ס.

בקריקטורה של קרלוס לטוף ישנה השוואה בין ניצול הנשיא ארדואן את כישלון ההפיכה הצבאית בקיץ 2016 לניצול היטלר את שריפת הרייכסטאג, בפברואר 1933. מדובר בקו פרשת מים בכל הנוגע להתבססות המפלגה הנאצית בשלטון בגרמניה. האם יש מקום להשוות?