ארצי שינתה את פניה - סוריה. עלאווים - חלק אחרון
להגיד שהמזרח התיכון עובר שינוי זו לשון המעטה. מיליוני פליטים, בעיקר מהמדינות המתפרקות, מנהיגים שנופלים, מנהיגים שכמעט נופלים ועוד. אחד השינויים הגדולים ביותר הוא שינוי האיזון בין הזרמים באסלאם, בדגש כמו תמיד על הסושי, המאבק הסוני-שיעי, כשאנחנו מדברים על מעל 20 מיליון פליטים, רובם סונים, עוזבים את מקום מושבם המקורי. בסוריה, שהחלה את המלחמה הזו עם כ-22 מיליון אזרחים, יש כ-11 מיליון פליטים, כמחצית מהם פליטים במדינתם שלהם, ומחצית בכל האזור, כפי שתראו בתמונה המצורפת. לשם ההשוואה, מדובר בכמעט פי שניים מהאוכלוסייה היהודית במדינת ישראל. עזיבת המיליונים את האזור והחלפתם בשיעים או עַלַוִים משנה את חוקי המשחק, הן בסוריה והן במדינות המקבלות את הפליטים. אך איך הגיעו העלוים לפסגה? בתקופה המנדט הצרפתי, שירתו צעירים עַלַוִים רבים בצבא הצרפתי והדבר סייע להם לצאת ממצבם המביך. בשנות ה-20 וה-30 התבססו הכוחות המקומיים שהקימו הצרפתים בעיקר על בני המיעוט העַלַוִי, זו גם הסיבה שמאז ואילך נמצאים עַלַוִים רבים בצבא הסורי. בשנות ה-30 העַלַוִים טופחו על ידי הצרפתים אך עדיין לא התחוללה מהפכה אמיתית באזורי העַלַוִים. החלו להסתמן ניצני שיפור שהם ייחסו למדיניות הצרפתית ולכן האזור העַלַוִי שמר בדרך כלל על שקט ונאמנות בשעת משבר. אך השינוי המשמעותי היה עם עזיבת הצרפתים. הרי נשברה האוטונומיה והעַלַוִים בעצם חוזרים להיות חלק מהמדינה הסורית מה שאמור להחזיר אותם למצבם הרע, כפי שהרחבתי בפוסטים הקודמים (לינקים לעיל). כיצד בעצם השתלבו העַלַוִים בסוריה העצמאית? הם נקטו שתי דרכים כדי להשתלב במדינה העצמאית. האחת, שירות צבאי. העַלַוִים המשיכו לשרת בצבא ולשמור על הקריירה הצבאית כדרך להיחלץ ממצבם. והשנייה כניסה לפוליטיקה, הם נהרו למפלגות פוליטיות שהבליטו את גורם השיתוף הבין עדתי כבסיס להקמת מדינה סורית מודרנית. המפלגה הבולטת היתה מפלגת הבַּעְת', שפירושה הוא "התחייה". מפלגה שהוקמה בין השאר על ידי נוצרים חילוניים, אך עם הזמן נכנסו המיעוטים ובראשם העַלַוִים. והנה נקודה יהודית, בשנת 1936 שלחו שישה אישים עַלַוִים מסוריה מכתב לשר החוץ הצרפתי, ובו הם כתבו: "היהודים הביאו איתם שלום ופיתוח, גרמו לשגשוג בפלסטינה (ארץ ישראל), ולא נישלו אף אחד. למרות זאת, המוסלמים הכריזו עליהם מלחמת קודש, ולא היססו לטבוח בנשים ובילדים. גורל איום ונורא מצפה ליהודים אם המנדט יסתיים, והמוסלמים יתאחדו". אחד מחותמי המכתב הוא לא אחר מאשר אבי-סבו של בשאר אלאסד, נשיא סוריה כיום. אגב, לפני ששואלים, גם בישראל חיים כאלפיים עַלַוִים, רוב תושבי הכפר רג'ר (נכתב ע'ג'ר) שבמשולש הגבולות הישראלי-הסורי-לבנוני. כפי שהרחבתי בעבר בשנת 1973 קיבל אסד הכרה דתית, דרך פסק הלכה מהאימאם מוּסַא א-צַדֶר, מנהיג הזרם השיעי המרכזי בלבנון. א-צדר, הכיר בעַלַוִים כחלק מהאסלאם השיעי. פסק הלכה זה לא סיפק את אויביו הסונים שהכריזו עליו ג'האד. על אף שיפור המצב הפוליטי, גם בעידן המודרני היחס של האסלאם הסוני לא השתנה. המופתי הגדול של סעודיה בשנות ה-90, השיח’ אִבְּן בּאז, כינה את מפלגת הבַּעְת', מפלגתו של אסד כ-"מפלגת השטן". השיח’ יוּסֻף ואַלקַרְדַאוִי, המנהיג הרוחני של ארגון האחים המוסלמים, את ממשלת אסד "משטר של כופרים". לא כל הג'מאעה (חבורה) בעד אסד. במהלך שנת 2016 בלטה "תנועת העלווים החופשיים", התנועה שבראשות השיח' מחסן אל-חידרי, נוסדה בפברואר 2016 כדי להיאבק במשטר אסד ולהגן על העדה העלווית מפני משטר זה. יצוין כי מאז התגברות הציר האיראני, פעולתה מורגשת פחות וכי מקומו של אסד התחזק. (ותודה לממרי) האם האסלאם הסוני ייתן לכופרים בעיניו לנצח בסיפור הזה? ימים יגידו.
