האם השח של אבו מאזן יהפוך למט של דחלאן?
"יש לצאת להתקוממות כוללת ולאחד כוחות במאמצים עם חמאס. יש להגיע להבנה בעזה ולהקל על הסבל שם. יש להעמיק את שיתוף הפעולה, שכן פלסטין היא בית למעשה ולא רק להלכה לכולם. יש לפעול לשחרור ירושלים באמצעות מאמצים ערביים ובינלאומיים, איחוד העמדות הפלסטיניות ופתרון כל המחלוקות הפנימיות בשיתוף כל הפלגים והאישים המרכזיים".
כך אמר דחלאן ב-27 ביולי בשיחת וידאו ששודרה בעזה, ממקום גלותו שבאיחוד האמירויות הערביות ב"ישיבת החירום של המועצה למען אלקֻדְס". בכנס נכחו גם אנשי תנועת חמאס כאשר בתוכם מבכירי התנועה - מחמוד א-זהאר.
לדברי דחלאן הוא ניצב לימינו של הציבור העצום בירושלים הפועל נגד צעדי הכיבוש, וכי הוא (דחלאן) אף מכבד את הגבורה שלהם. דחלאן אף העלה על נס את האחדות של העם הפלסטיני - נוצרים ומוסלמים, צעירים וזקנים, למען הקדושים החפים מפשע. בסיום דבריו, קרא דחלאן לערוך כינוס בקהיר, הבירה המצרית, בנוכחות כל הפלגים הלאומיים והמוסלמים להגנה על ירושלים ושמירת אחדותה של העיר.
(למעוניינים - הנה דבריו המלאים בעמוד ה-Youtube שלו -לחץ כאן)
לבעלי הזיכרון הקצר אזכיר מיהו בכלל דחלאן. מוחמד דחלאן (Mohammad Dahlan), המכונה "אבו פאדי", גדל במחנה הפליטים ח'אן יונס, ושם נתוודע בילדותו למי שלימים יהיו מבכירי תנועת חמאס: מוחמד דֵף (תעתיק מערבית: מֻחַמַּד צֵ'יף), ויחיא סינוואר (המנהיג הטרי של חמאס ברצועת עזה).
בעקבות הסכמי אוסלו, הועברה האחריות לרשות הפלסטינית ובראשה תנועת פתח. דחלאן שימש כאחראי התיאום הביטחוני בעזה מול ישראל בתפקיד "מפקד הביטחון המסכל" של הרשות ושיתף פעולה עם השב"כ וצה"ל נגד חמאס. עם זאת, מעדויות שנצטברו נודע כי לדחלאן קשר למספר פיגועים שבוצעו כנגד ישראל ובראשם הפיגוע ב"אוטובוס הילדים" בכפר דרום בחודש נובמבר 2000. בעקבות מאבק פנימי עם יו"ר פת"ח מחמוד עבאס (אבו-מאזן), דחלאן שוהה כיום בגלות שבאיחוד האמירויות. הוא שומר על קשרים הדוקים עם מצרים ומדינות המפרץ.
במידה מסוימת מדיניות מחמוד עבאס, היא ששלחה את מצרים, חמאס ודחלאן זה לזרועות זה. בתוך תנועת פתח במאי 2011 תבע הנשיא עבאס את דחלאן במיליארד דולר בגין שחיתות וגירש אותו. דחלאן מצא מחסה פוליטי מפנק באיחוד האמירויות. ביחסו כלפי תנועת חמאס הוא הקפיא תשלומים לרצועה ודרש מישראל הורדה של 40% מהחשמל שמועבר לעזה.
עד לאחרונה, לפחות כלפי פנים, נחשב מוחמד דחלאן לסדין אדום מבחינת חמאס. מדוע זכה ל"כבוד" זה? בעיני חמאס הוא האחראי הישיר לאירועי הדמים ברצועה. בשנת 2006 בעקבות ניצחון חמאס בבחירות לפרלמנט שנערכו בגדה ובעזה, ובעקבות אירועי קיץ 2007 ביצעה חמאס הפיכה ברצועת עזה והביאה לפיצול פוליטי שתוצאותיו: "גדה של פתח" מול "רצועה של חמאס".
מה השתנה? המציאות כמובן. המצב ברצועת עזה כיום קשה מאוד. סגר ימי מוטל על הרצועה מאז חטיפת גלעד שליט בקיץ 2006, שיעור האבטלה עומד על 42 אחוז והחשמל זמין רק לכמה שעות ביום. בשל היחס העוין של מצרים גם המעבר הדרומי "מעבר רפיח" סגור ונעול.
כהונתו של מוחמד מרסי (Mohamed Morsi), איש האחים המוסלמים, כנשיא מצרים שהחלה בקיץ 2012 נסתיימה מוקדם מדי בעיני חמאס בקיץ 2013. אז ביצע מפקד הצבא עבד אלפתאח א-סיסי הפיכה ותפס את השלטון. א-סיסי רודף את האחים המוסלמים ולא היה ביחסים טובים עם תנועת הבת, חמאס.
במאי 2017, בהתאמה למצב החדש, פרסמה תנועת חמאס מסמך מדיני משלים לאמנתה המדגיש את הרעיון הלאומי הפלסטיני ומתנתק מתנועת האם - האחים המוסלמים, בניסיון שנראה כקריצה לנשיא המצרי. בהקשר לשינוי האמנה אמר אסמאעיל הניה (Ismail Haniyeh), ראש הלשכה המדינית של חמאס ב-5 ביולי, כי יש לפתוח דף חדש עם מצרים.
על פי ההסכם שגיבש דחלאן לפני מספר שבועות, ייפתח "מעבר רפיח" הגובל במצרים עד לסוף חודש אוגוסט 2017 ותוקם תחנת כוח ברצועה בהשקעה של כמאה מיליון דולר. בחודש שעבר אמר דחלאן לסוכנות הידיעות AP כי ההבנות שהושגו במשא ומתן שניהל מול חמאס "יכולות להוביל לעתיד טוב יותר עבור רצועת עזה". עוד אמר כי אמנם בעבר הוא אכן רצה להגיע לכס הנשיאות, אך כיום הוא איננו מעוניין. עם זאת, כשבן בריתו מרוואן ברגותי (תעתיק מערבית: מַרְוַאן אלבַּרְע'וּתִ'י) יושב בכלא הישראלי יתכן כי הוא "ייאלץ לקחת על עצמו את ההנהגה". יש לשים לב כי דחלאן עצמו אומר כי הוא לא יורש אפשרי ליום שאחרי מות מחמוד עבאס, אך במהלך הנוכחי מול חמאס הוא הופך לאיום פוליטי של ממש על שלטונו של מחמוד עבאס.
מתנגד נוסף להתקרבות מצרים-חמאס-דחלאן הוא רג'יפ טאיפ ארדואן, הנשיא התורכי. מבחינת ארדואן, איש האחים המוסלמים, הרואה את עצמו כמנהיג אזורי, דחלאן משתף פעולה עם מורו לשעבר ואויבו הנוכחי - פתהוללה גוּלֶן (Fethullah Gülen), מה שגורם לנשיא התורכי לרצות את דחלאן ואת מצרים של א-סיסי רחוקים מחמאס, חביבתו.
תנועת חמאס זקוקה להמון חמצן ודחלאן מציע לה שתי ריאות. לאחת קוראים מצרים שתפתח את מעבר רפיח ותאפשר הזרמת סולר לטובת חשמל. לשניה קוראים איחוד האמירויות - שלא רק תמלא את האוצר הריק, אלא גם תיתן משענת כלכלית שאינה קטר המוחרמת. הסיוע הכלכלי כולל גם הקמת תחנת כוח בשווי של 100 מיליון דולר שתקום באזור מצרי.
החודשים האחרונים, עם האירועים בירושלים ובכלל, הוכיחו כי מחמוד עבאס פחות רלוונטי עד לא רלוונטי. הוא עבר לאחרונה צינתור בלבו ושוב אושפז "לבדיקות שגרתיות", והוא מנסה לשדר עסקים כרגיל. דחלאן, שעד לאחרונה הצטייר כסמל הכישלון של פתח, שחי חיי תענוגות במפרץ, סולל את דרכו חזרה על כידוניו של א-סיסי והכסף של איחוד האמירויות הערביות.
עבאס מנסה לעשות השבוע את הבלתי יאומן והציע לחמאס "בדקה ה-88" כי במידה וחמאס יחזור בו מההסכמות עם דחלאן, ישחרר עבאס את חבל החנק סביב הרצועה. מה שנותר לנו לראות הוא האם דחלאן בדרך לקאמבק חלומי ויהיה המנהיג החדש או שהאנרכיה ברשות עומדת להיות יותר כואבת ויותר ברורה.
בקריקטורה של אלג'זירה, השייכת לאמירות הקטרית, אנו רואים מערכת הילוכים של רכב כשבראש ההילוך מבצבץ ראשו של דחלאן. על היד המכוונת אנו רואים מגן דוד, כלומר ישראל שמכוונת הכל. בהילוך האמצעי כתוב "מצור עזה" ובחלק האחרון נוֹרְמָלִיזַצְיָה, כלומר נרמול היחסים. לכאורה של פתח מול חמאס וישראל רוצה בכך. אלג'זירה לא.
